השקעה בטיפול באוטיזם

למה משתלם למדינות להשקיע כסף רב בטיפול בילדים אוטיסטים בגיל צעיר?

מחקרים עדכניים מראים שהשקעה משמעותית בטיפולים בילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילאים הצעירים, לא רק מקדמת את הילדים באופן משמעותי קדימה, אלא חוסכת כסף רב לחברה בעתיד. במקום שהבגיר יהיה תלוי בשירותי סיעוד של המדינה ולא יתרום לכלכלה, הרי שעבודה משמעותית בגילאים הצעירים עשויה לקדם את הילד באופן כזה שיאפשר לו בעתיד הרחוק יותר להשתלב בשוק העבודה ולתרום לכלכלה; וכמובן, ככל שהוא עצמאי יותר, התלות שלו בשירותי הרווחה והסיעוד במדינה פוחתים, מה שמביא לחיסכון במשאבים שהמדינה צריכה להשקיע בו כבגיר.

מחקר ממדינת טקסס (חסון, האריס ונילי, 2007) הראה, במישור הכלכלי נטו, שאחרי שלוש שנים של עבודה אינטנסיבית ב-ABA (40 שעות בשבוע)

המדינה יכולה לחסוך 84,300$ בעלויות חינוך מיוחד עתידיות לילד. ביחד עם החיסכון העתידי למשפחה, מדובר בחיסכון כולל של 208,500$. את עלויות העבודה באותן שלוש שנים, קובע המחקר, ניתן להחזיר תוך 5 השנים הבאות.


מחקר אחר (גאנז, 2007) בדק את העלויות לחברה בארצות הברית לגבי ילדים אוטיסטים שלא מקבלים טיפול אינטנסיבי בגילאים הצעירים, וכתוצאה מכך לא הופכים לאנשים רגילים בקהילה. העלויות למדינה מורכבות מהוצאות רפואיות לאורך החיים ושכר עבודה אבוד, כי הם לא מועסקים.

הנתונים שהמחקר מצא הם:

  • · עלות\הוצאה לילד PDD לאורך כל חייו היא 3.2$ מיליון דולר.
  • · הוצאות על בגיר PDD (מגורים בהוסטל\השגחה מתמדת של מבוגר) גבוה פי 5 מ-3 ההוצאות האלו: חינוך מיוחד, תכנית ABA ועזרה בבית.

ואלו רק הנתונים הכלכליים.

לא פחות חשובה, כמובן, היא העמדה ההומאנית של מדינות כלפי האזרחים שלהן, והיכולת שלהן להבין ולקבוע מדיניות חברתית מכילה שמנסה לקרב את האוכלוסיות המיוחדות לאוכלוסיות הרגילות. כעת, לאור המחקרים הנ"ל, מסתבר שתכנון לפי המודל האמריקאי הוא גם הומאני וגם חוסך כסף רב לחברה, בטווח הארוך.