המצגת המצורפת היא פרזנטציה שערכתי בפני ועדת דורנר בשנת 2008. ועדת דורנר הוקמה ע"י שרת החינוך דאז, הגברת יולי תמיר, על מנת לדון מחדש בתחום החינוך המיוחד בישראל.שילוב

קביעת מנגנונים לתקצוב השירות ושדרוג המערך הטיפולי לתלמידים עם צרכים מיוחדים – נקודת המבט של הורה

(מאת: עופר זאבי, הורה לתאומות PDD ומנהל "מרכז שי", פברואר 2008)

רקע

  • · משבר נוכחי (גידול חד בכמות הילדים המאובחנים כאוטיסטים).
  • · משבר עתידי (מה יקרה כשהדור הנוכחי יהיה בגיר-פתרונות דיור, תעסוקה וכולי).
  • · הממסד מעניק\מסבסד מעט מאוד טיפולים. התוצאה: ילדים לא מטופלים באופן אינטנסיבי ולכן לא מתקדמים באופן משמעותי.

ממסדית: קופות החולים (המכונים  להתפתחות הילד) מעניקות לכל ילד  שעה-שעתיים בשבוע. שעות פארא-רפואיות בסל הבית ספרי: לא יותר משעתיים בשבוע בממוצע.


פרטית- אין החזרים משמעותיים של המדינהעל טיפולים. התוצאה: ילדים מקבלים מעטשעות פארא-רפואיות והנטל הכלכלי שלהטיפולים נופל על ההורים.

  • · אין מערך טיפולי מודרני ויעיל: לא קיימות אופציות טיפוליות רחבות בחינוך ובבריאות וכן אין מערך שילוב מסודר ומוסדר.
  • · המדינה מתנערת בפועל ממחויבותה לדאוג לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. התוצאה: חלק מן ההורים מסתפקים במה שיש (המעט שהמערכת מספקת) ושאר ההורים פונים לשוק הפרטי ו"קונים שיקום" בממון רב. עלות מערך הטיפולים הפרטיים לחודש לילד: בין 5000-8000 שקל (בהערכה קונסרבטיבית).
  • · נטל פרטי כבד על המשפחות בנוסף לקשיי ההתמודדות היומיומיים (הוצאות עצומות ובמקביל הצטמצמות ההכנסות: במשפחות רבות, אחד מן ההורים נאלץ להישאר בבית ולארגן\לתפעל את הטיפולים).
  • · הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים- "אוכלוסיה לא צעקנית" (למעט שביתת הנכים לפני מספר שנים) וכידוע במדינה: "מי שלא צועק-לא מקבל".
  • · בתקשורת שבין ההורים לגורמים הממונים (בהתכתבויות ובכנסים, למשל) מתקבלות תשובות כגון: "אין תקציב", "משרד החינוך זז לאט" וכולי.  גם בג"צים, כמו אלו בנושאי השילוב או סיפור "החולים הסומאטיים", לא הזיזו את המערכת קדימה.
  • · נתונים מהשטח: הביקוש הגדול ביותר כיום בקרב הורים לילדים אוטיסטים הוא למטפלות אישיות לילדיהם (מטפלות לפי גישה טיפולית כלשהי או מתאמת שילוב או גם וגם- הן לבוקר והן לשעות אחר הצהריים). מדגם שערכתי בחודשים יוני-יולי 2007 בלוחות המודעות של האתרים "אלו"ט" ו"תפוז" (בפורום ההורים לילדים אוטיסטים) הניב את התוצאות הבאות: 500 מודעות פורסמו-שליש מודעות "דרושים" ABA, שליש מודעות "דרושים" שילוב ושליש-כל השאר. חלק גדול מן ההורים (ללא קשר באיזו דרך\גישה הם בוחרים) כבר מבינים מה מסוגל לקדם את ילדיהם באופן משמעותי: טיפול מקצועי אישי אינטנסיבי.

מטרות ועקרונות מנחים לבניית מערך שיקומי מודרני ויעיל

  • · כגודל הבעיה כך גודל הטיפול: עיכוב התפתחותי משמעותי = טיפול התפתחותי משמעותי.
  • · קביעת סל טיפולי רחב, משותף\מחולק לשלושה משרדים: חינוך, בריאות, רווחה
  • · מימון מלא וגדול יותר של הסל הטיפולי בידי המדינה. התקציב חייב לגדול בהתאם לגידול בכמות ילדי ה-PDD באוכלוסיה.
  • · חלוקה דיפרנציאלית, לפי רמות תפקוד (כפי שנקבע בוועדות ההשמה), של השעות הפארא-רפואיות, לכל ילד.
  • · לאחר קביעת קריטריוני מינימום (שעות וטיפולים), העברת הסמכות לקביעת הרכב הטיפולים הנדרש לכל ילד מהממסד להורים.
  • · חשיבות הסיוע המקצועי (ע"י הכשרות) והאישי לכל ילד (דוגמאות: מתאמת שילוב\מטפלת בגישת ABA).
  • · המטפלת הצמודה כמוציאה לפועל של ההמלצות\התרגולים הפארא-רפואיים ושל תוכנית הלימודים באופן של "אחד על אחד".
  • · תפקיד המורה בכיתה: אחריות חינוכית כוללת, ניהול מפגשים משותפים, עבודה "אחד על אחד" עם כל ילד ואחריות על הצוות המקצועי הכולל.
  • · הכנסת פונקציה של מנחה מקצועית (לפי גישה או מנחת שילוב) בכל כיתה, על מנת להוביל את הטיפול האישי בכל ילד.
  • · הובלת התהליך החדש ברמת משרדי הממשלה ע"י גורמים המסוגלים לנהל שינוי אמיתי, לגייס תקציבים נוספים ולמצוא פתרונות יצירתיים ויעילים לטובת העמדת מערכת שיקומית משוכללת וטובה יותר.
  • · התאמת מערך החינוך המיוחד לנעשה בתחום במדינות מתקדמות (יש לבצע בדיקה השוואתית בתחום). באותן מדינות קיים העיקרון ההומאני שאומר "לא משאירים ילד נכה מאחור" מבלי להפלות (סומאטי\לא סומאטי) ויש לזה משמעויות תקציביות רחבות בפועל.
  • · אין סתירה בין המודל המוצע כאן למודל הטוען ש"משרד החינוך דוגל בעצמאות" (בהקשר של הויתור על הסייעות). סיוע אישי וצמוד יותר, אם נעשה נכון, משמעותו השקעה טובה יותר בכל ילד וקידום הילד באופן טוב יותר בכל התפקודים. במצב היום אין למורות יכולת להשתלט בצורה יעילה על כל התלמידים ולהוביל אותם להצלחה לימודית וחברתית בכיתה ללא תגבור בכוח אדם מקצועי.
  • · שורה תחתונה: השקעה משמעותית יותר היום = קידום מוצלח של ילדים רבים יותר בכל התפקודים = חברה טובה יותר וחיסכון כלכלי גדול יותר למדינה בעתיד.
  • · הגיע הזמן "להחליף דיסקט" ולהצעיד את החינוך המיוחד בישראל למקום טוב ויעיל יותר!!!!!

פתרונות בחינוך

  • · שדרוג ושיפור שלושת האופציות הקיימות-בתי ספר מיוחדים, כיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים ומסגרות שילוב.

1. בתי ספר מיוחדים:
 
פתיחת יותר מסגרותהמאמצות גישות טיפוליות מודרניות כגוןABA או אחרות (מודל בית הספר "אבןחן" בראש העין). צוות כיתה (עד 8ילדים) כולל מורה, מנחה בגישהההתנהגותית, רכזת ומטפלת התנהגותיתצמודה לכל ילד (בד"כ בנות שירותלאומי). להורים תהיינה אופציות בחירהבנוגע למסגרת המתאימה ביותר לילדם.

2. כיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים:
 
הצמדת חונכת לכל ילד בכל שעות היום(מודל "אבן חן") על מנת לאפשר עבודהאישית בהתאם לתוכנית הלימודים ובהתאםלהמלצות התרגול הפארא-רפואיות. כלומר,המלצות התרגול שיינתנו ע"י אנשיהמקצוע (קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוקוכולי) יוצאו לפועל בסיוע המטפליםהצמודים (בני ובנות השירות הלאומי)באופן יומיומי.


3. שילוב: אימוץ כיווני החשיבה וההמלצותהעולות מהרצאותיהן של מלכי איציק וד"רדיצה צחור (מפגש הועדה מספר 4).

  • · הגדלה משמעותית של השעות הפארא-רפואיות לכל ילד + הכשרת מטפלות אישיות.
  • · שדרוג המערך המקצועי: השתלמויות למורות ואנשי מקצוע בגישות טיפוליות חדשות ובשילוב.

פתרונות בבריאות

  • · קביעת סל טיפולי לשעות אחר הצהריים שיאפשר הענקת החזרים כספיים להורים בעבור טיפולים פרטיים והעסקת מטפלים ביתיים.

פתרונות ברווחה

  • · שעות סומך: החזרת השעות שקוצצו והגדלת תקציב המטפלים על מנת להכיל את הגידול שחל בכמות הילדים הזקוקים לסיוע זה (מימון זה מכסה מטפלות בגישת ABA או מתאמות שילוב, בשעות שאחרי בי"ס).
  • · ביצוע החפפה עם שעות הסל הבריאותי לגבי הטיפולים בשעות אחר הצהריים ובלבד שהסל הטיפולי יאפשר המשך טיפולים גם מחוץ לבית הספר.